"השמינייה": הברית האיסלאמית החדשה שנולדה מתוך המלחמה

בעקבות הודעת ישראל על פתיחת מעבר רפיח בכיוון אחד בלבד, פרסמו שרי החוץ של סעודיה, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, טורקיה, קטאר, פקיסטן ואינדונזיה הודעה משותפת המביעה התנגדות לצעד, שנועד לדבריהם "לגרש את העם הפלסטיני מאדמתו", וזאת כחלק מניסיונה של ישראל "לעקור את העם הפלסטיני מאדמתו". הם קראו לדבוק בתוכנית טראמפ ולפתוח את המעבר משני צדיו.

לא הייתה זו תגובה משותפת ראשונה של קואליציית "השמונה", המורכבת מחמש מדינות ערביות ושלוש מדינות איסלאמיות, אך מדובר בתופעה חדשה בארכיטקטורה המדינית האזורית, המחברת בין מדינות שאינן סמוכות גיאוגרפית זו לזו, כמו גם בעלות אוריינטציה מדינית שונה ואינטרסים שונים.

כך הצליח משבר רפיח לחבר בין יריבות היסטוריות

"השמינייה" נוצרה בעקבות ועל רקע המלחמה בעזה. ראשיתה עוד בפסגה הערבית-מוסלמית שהתכנסה בריאד בחודש נובמבר 2023, כחודש לאחר מתקפת חמאס ופריצת המלחמה. הכינוס המשותף של הארגון בן 22 מדינות הליגה הערבית והארגון לשיתוף פעולה איסלאמי, המאגד 57 מדינות (מרבית מדינות ערב חברות גם בארגון האיסלאמי) היה יוצא דופן והוא נועד להביע עמדה קולקטיבית ערבית-איסלאמית משותפת.

אחת התוצאות של הוועידה הייתה הקמת נציגות משותפת, שבה היו חברות סעודיה, אינדונזיה, טורקיה, קטאר, ירדן, מצרים, ניגריה ופלסטין (Gaza Contact Group), שתפקידה היה לעמוד בקשר עם המעצמות כדי לקדם הפסקת אש וסיוע הומניטרי בעזה. במהלך 2024 נפגשו נציגי הקבוצה הזו, פרסמו הצהרות משותפות במהלך דיונים שהתקיימו באו"ם בסוגיית עזה, וכן פעלו במשותף, פחות או יותר, בארצות הברית ובקרב מדינות האיחוד האירופי כדי לקדם את האג'נדה שלהן. פעמים רבות איחוד האמירויות ופקיסטן אימצו את ההצהרות, וכך במידה מסוימת החליפו את ניגריה, שלא היה לה עניין של ממש, בעוד הפלסטינים התמקדו בעיקר בקידום הקואליציה העולמית למען פתרון של שתי מדינות בהובלת סעודיה וצרפת, ובתמיכת השמינייה.

הביטוי הממשי הראשון להופעת "השמינייה" היה בפרסום הצהרת תמיכה של שרי החוץ בתוכנית טראמפ בסוף חודש ספטמבר 2025. ההודעה נוסחה בקפידה, כך שתעלה בקנה אחד עם המדיניות של כל השמונה. שרי החוץ הביעו את מחויבותם לשתף פעולה עם תוכנית טראמפ מתוך מטרה לסיים את המלחמה, תוך מתן סיוע הומניטרי מספק, שחרור החטופים, אי-עקירת פלסטינים, נסיגה ישראלית מלאה, בנייה מחדש של עזה ויצירת נתיב לשלום צודק על בסיס שתי מדינות, כאשר עזה והגדה המערבית מחוברות במדינה הפלסטינית.

ב-3 בנובמבר 2025 התכנסו באיסטנבול שבעה שרי חוץ - זה המצרי נעדר - כדי לדון ביישום השלב הראשון בתוכנית טראמפ לאחר שנחתם הסכם להפסקת אש בין ישראל וחמאס ב-9 באוקטובר. ולבסוף, מתוך מטרה לעודד קבלת החלטה של מועצת הביטחון בעניין יישום תוכנית עזה של טראמפ, "השמינייה" הוציאה הודעת תמיכה ב-14 בנובמבר, שלושה ימים לפני שהתקבלה החלטה 2803. ההודעה הדגישה במיוחד את תמיכת המדינות בתוכנית טראמפ היוצרת נתיב חיוני לשלום וליציבות לא רק עבור הישראלים והפלסטינים אלא לאזור כולו, וכן מציעה נתיב להגדרה-עצמית ולמדינה פלסטינית.

אחדות מזויפת? הסדקים שכבר נראים בתוך קואליציית "השמינייה"

המלחמה בעזה הצליחה אפוא ליצור מכנה משותף בין שמונה מדינות ערביות ואיסלאמיות, שעד המלחמה לא שיתפו פעולה ביניהן כקולקטיב, וחלקן אף היו יריבות זו לזו.

בהחליטם לשתף פעולה, מנהיגי מדינות "השמינייה" מביטים בעין אחת אל וושינגטון, ובעין שנייה אל הקהלים שלהם באזור ובבית. ארצות הברית בהנהגת טראמפ הינה בעלת ברית - בדרגות שונות של קרבה - עם כל המדינות הללו. אם בעבר הן ראו בישראל ובלובי היהודי גורמים מתווכים חשובים בקשר לארצות הברית, הרי כיום הן כבר לא ממש זקוקות לסיוע הזה, לאחר שבנו קשר אמיץ וישיר לוושינגטון ולטראמפ באופן אישי. הקשר האישי לטראמפ עשוי להניב דיווידנדים צבאיים, ביטחוניים וכלכליים נאים, כפי שכבר כל אחת מהמדינות הללו חוות בדרגות שונות של עצימות.

מבחינה אזורית, לכל אחת מהמדינות הללו יש שאיפות באזור שלה ותפקידה בשמינייה יכול לקדם את השאיפות הללו, אם בדרכים קונקרטיות - נשק, טכנולוגיה מתקדמת, עסקאות כלכליות - ואם באמצעות שיפור הדימוי באזור ובבית. ואילו מבחינה פנימית, כל השליטים מאותגרים על ידי דעת הקהל בסוגיה הפלסטינית. אפילו באינדונזיה ופקיסטן הרחוקות יש הדים חזקים לבעיה הזו בדעת הקהל המקומית. השינוי שהתחולל בעמדה הסעודית הוא במידה רבה תולדה של החייאת הבעיה הפלסטינית בעקבות המלחמה, והיא לא יוצאת דופן. מנהיגים אוטוקרטים - גם כאלה שאינם נבחרים בבחירות דמוקרטיות - מוטרדים משאלת הלגיטימציה ולכן הם יעשו כל מה שביכולתם על מנת לחזק אותה.

המהלך הישראלי שיכול לפורר את החזית המאוחדת

הקואליציה המדינית החדשה אינה לכידה. היא מורכבת ממדינות בעלות אינטרסים מגוונים עם סדר יום שונה, אשר מצאו עתה כר משותף לקדם את האינטרסים שלהם סביב עזה ושאלת המדינה הפלסטינית.

המערך החדש אינו מהווה בשורה טובה לישראל. הקמתו היא תוצאה לא מתוכננת, נוספת, של המלחמה. החדשות הטובות הן שכל המדינות החברות בו מכירות בישראל, לארבע מהן יחסים דיפלומטיים עמה (מצרים, ירדן, טורקיה ואיחוד האמירויות), ושלוש או ארבע מהן מועמדות פוטנציאליות לנורמליזציה עמה (אינדונזיה, סעודיה, פקיסטן ואולי קטאר). החדשות הרעות הן שטורקיה וקטאר מנסות להוביל את הקואליציה הזו, וזאת כחלק מהרצון שלהן לקבע את תפקידן המרכזי בתהליך השיקום של עזה ובניית ההנהגה החדשה שם.

ישראל יכולה לתקוע טריז בין החברות בקואליציה הזו, שהיא ממילא חיבור רופף שנועד יחדיו לצורכי השעה סביב העניין הפלסטיני. אולם, לשם כך, ישראל צריכה לאמץ מדיניות אקטיבית שאינה לעומתית בנושא הפלסטיני, ובכך להוציא את העוקץ מהמכנה המשותף. ברגע ששליטי המדינות הללו יחושו בטוחים דיים מבחינה פנימית הם ירשו לעצמם לאמץ מדיניות נפרדת, יותר ידידותית כלפי ישראל, כזו שעולה בקנה אחד עם האינטרסים האמיתיים של המדינה שלהם.

>>> פרופ' אלי פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית, חבר הוועד המנהל של מיתווים וחבר בקואליציה לביטחון אזורי